האוקיינוס שבינינו The Mercy
סרטו של ג'יימס מארש A Film By James Marsh
"אני יוצא למסע מכיוון שאם לא אעשה זאת לא אמצא שקט לנפשי" - דונלד קרואוהרסט
יצירתו של הבמאי זוכה האוסקר, בכיכובם של שני זוכי האוסקר קולין פירת' ורייצ'ל וייס.
סרטו הקודם של ג'יימס מארש היה "התיאוריה של הכל".
סיפורו האמיתי והבלתי יאומן של דונלד קרואוהרסט (זוכה האוסקר קולין פירת') שיצא למסע שאף אדם לא העז, של אשתו (זוכת האוסקר רייצ'ל וייס) שנאבקת מאחור לשמור על שלמות המשפחה ועל האהבה בין שני אוקיינוסים. ג'יימס מארש (זוכה האוסקר ובמאי 'התאוריה של הכל') מביים את סיפורו של קרואוהרסט, ימאי חובב המחליט להתחרות במרוץ יוקרתי להיות הראשון להקיף את כדור הארץ בסירה ללא עצירה. דונלד מסכן את שמו, הקריירה וגם את בית משפחתו כדי לרדוף אחר החלום. במהרה אשתו וילדיו מוצאים עצמם מול הדי התקשורת שרואה בו גיבור לאומי אך אט אט הם מגלים שהתהילה יכולה להיות חמקמקה ולעיתים אכזרית אך האהבה לעולם תהיה חסינה.
סיפור עצוב שמתחיל עם רדיפה אחר חלום גדול ותקווה ומסתיים בייאוש ובשגעון.
ג'יימס מארש על הסרט: "הסיפור של דונלד קרואוהרסט הוא יוצא דופן ומצמרר על אדם שיוצא לים ועל המשפחה שהשאיר מאחור. התסריט של סקוט ברנס הוא תסריט נפלא שיורד לעומקו של הסיפור בדרך מלאת סימפטיה ואנושיות".
היוצרים
בימוי: ג'יימס מארש James Marsh
תסריט: סקוט ברנס Scott Z. Burns
צילום: אריק גוטייה Eric Gautier
עריכה: ג'ינקס גודפרי, ג'ואן סובל Jinx Godfrey, Joan Sobel
מוזיקה מקורית: יוהאן יוהנסון Jóhann Jóhannsson
הפקה: גראהם ברודבנט Graham Broadbent
סקוט ברנס Scott Z. Burns
פטר צ'רנין Peter Czernin
שחקנים
דונלד קרואוהרסט: קולין פירת' Colin Firth
קלייר קרואוהרסט: רייצ'ל וייס Rachel Weisz
רודני הולוורת: דייויד דווילס David Thewlis
ג'יימס: פין אליוט Finn Elliot
איאן: אנדרו בוכן Andrew Buchan
ווילר: ג'ונתן ביילי Jonathan Bailey
בריטניה, 101 דקות
הסרט דובר אנגלית, כתוביות לעברית
החל מתאריך 12/7/2018 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ
הפצה בישראל רד קייפ
מי היה דונלד קרואוהרסט?
הוא נולד בשנת 1932 בדלהי, הודו, אז עדיין קולוניה בריטית. בגיל 8 נשלח על יד הוריו לפנימייה הודית בה בילה תשעה חודשים בכל שנה. שנתיים אחר כך עברו הוריו למערב פקיסטן. לאחר מלחמת העולם השנייה בגיל 14 נשלח דונלד בחזרה לפנימייה באנגליה. בשנת 1947, כשהודו קיבלה עצמאות והמדינה חולקה להודו ולפקיסטן, חזרו הוריו לאנגליה. אביו השקיע את כל כספי הפנסיה שלו בעסק כושל בפקיסטן. חייהם של בני המשפחה באנגליה היו שונים לגמרי מן החיים להם התרגלו בהודו. הם סבלו מקשיים עד כדי כך שאביו לא יכול היה לעמוד בתשלומי לבית הספר. אז דונלד הצעיר נאלץ לעזוב את הפנימייה בגיל 16. אביו נפטר למרבה הצער בשנת 1948.
קרואוהרסט החל לעבוד כשוליה למהנדס אלקטרוניקה בבית הספר של חיל האוויר המלכותי. בשנת 1953 התגייס לחיל האוויר. הוא נהנה מחייו כקצין צעיר וחבריו תיאורו אותו כאיש מקסים, חם, פראי, אמיץ ואחד שנוהג לקחת סיכונים בצורה לא מחושבת. אדם שלא מקבל מרות ואיש עם חוש הומור מטורף. לאחר שהתבקש לעזוב את חיל האוויר הוא עבר קורס בפיקוח אלקטרוני. בגיל 26 החליט לעזוב את הצבא והחל לעבוד בעבודת מחקר באוניברסיטת רידינג.
יש המציינים שהוא היה גבר מרשים, הוא לכד את תשומת ליבה של אשתו קלייר במסיבה שהתקיימה ברידינג בשנת 1957. היא היתה אירית שחיה באנגליה 3 שנים. מסתבר שהוא אמר לה באותה מסיבה שהיא תינשא לאדם בלתי אפשרי הוא אמר שלא יעזוב אותה והזמין אותה לבלות איתו בערב למחרת. הרומן שלהם היה רומנטי וסוער ונמשך לאורך האביב והקיץ של 1957. הם נישאו בחמישה באוקטובר. בנם הבכור ג'יימס נולד שנה אחר כך. באותה עת החל דונלד לשוט בצורה רצינית.
הוא החל לעבוד כמהנדס עיצוב בחברה אלקטרוניקה בסומרסט. החלום האמיתי שלו היה להמציא מכשירים אלקטרונים משל עצמו. והוא בילה שעות רבות מזמנו הפנוי ביצירת גדג'טים שונים, ובשייט בסירה הקטנה שלו שנקראה "דלי של זהב". הוא הכין מכשיר ניווט ליכטות, והקים חברה שתייצר ותשווק את המכשיר, המשפחה התרחבה עם לידתם של שלושת ילדיו. והם חיו באושר בבית כפרי בסומרסט. כשהחברה שלו נקלעה לקשיים, הוא פגש את איש העסקים סטנלי בסט שהסכים לערוב לחברה, והוא בסופו של דבר מימן את ההמצאות של קרואוהרסט.
בשנות השישים לאחר התפרקותה של האימפריה החל חיפוש אחרי גיבורים מקומיים, כאלה שהפגינו נועזות, הרפתקנות וחיפשו פרסום. לשלוח אדם לירח היה בלתי אפשרי בבריטניה ואז אנשים כמו פרנסיס צ'יצ'סטר שיצא מאנגליה למסע מסביב לעולם ושב לאנגליה עם עצירה אחת בסידני אוסטרליה, הפכו לגיבורים. עם חזרתו לאנגליה הוא זכה לתואר אבירות על יד המלכה אליזבת וזכה למעמד של גיבור לאומי. בעקבות גל ההתלהבות מן המסע מסביב לעולם, החליטו בעיתון סאנדיי טיימס להיות הספונסרים של תחרות גולדן גלוב שנקראה "מסע סביב העולם ללא עצירה" שיועדה לשייטים בודדים. כדי להתקבל לא היה צורך בכישורים מיוחדים אבל על כל המתחרים היה לעזוב בין 1 ביוני ל- 31 באוקטובר 1968, כדי לעבור באוקיינוס הדרומי בקיץ. את הגביע יקבל הראשון שישלים את המסע ללא סיוע ויהיה עליו לעבור בכמה נקודת מפתח. העיתון הציע גם פרס בסך 5000 פאונד לנווט המהיר ביותר.
תשעה שייטים החלו את המרוץ. ארבעה פרשו עוד לפני שהגיעו לאוקיינוס האטלנטי, שיי בליית שלא היה לו כל ניסיון קודם פרש לאחר שהקיף את כף התקווה הטובה, נייג'ל טטלי הוביל את המרוץ, הצרפתי ברנאר מטסייה התנגד לאופי המסחרי של המרוץ, אז הוא נטש אותו אבל המשיך במסעו ואף סיים אותו. הספינה של דונלד קרואוהרסט נמצאה 1800 מיילים מחופי אנגליה ב- 10 ביולי על ידי ספינה של הצי המלכותי. היא נמצאה נטושה וחיפושיו של חיל האוויר האמריקאי אחרי קרואוהרסט לא הביא לכל תוצאה. השייט הבריטי רובין נוקס ג'ונסטון היה היחיד שסיים את המרוץ הוא זכה בשני הפרסים ולבסוף תרם את 5000 הפאונד לרעייתו של קרואוהרסט ולילדיו. קרואוהרסט השאיר אחריו יומנים, מכתבים לאשתו ומחברות מלאות בחישובים.
הבמאי ג'יימס מארש אודות הסרט
הסיפור דומה למה שקורה לאסירים הנכלאים לבדם למשך שישה חודשים ומה זה עושה לחשיבה ולנפש שלהם. עשיתי סרט על שימפנזה הוא השתגע תוך שלושה ימים. כמו לחיות אחרות בטבע גם לנו יש צורך חברתי עז.
נסעתי לחפש מקומות לצילום תוך האזנה להקלטות שלו, הוא שר בהם, בעיקר שירי מלחים והוא משער השערות על מצב העולם, על פוליטיקה על החיים שלו עצמו. חלק מזה זו העמדת פנים חלק מזה זה אמיתי. היתה לי הנאה גדולה בעבודה על סרט כזה, אתה עושה תחקיר מעמיק וככל שאתה יודע יותר אתה רוצה לדעת עוד יותר. הדמות שהוא יצר לעצמו והדרך שבה הוא דיבר עם אנשים ועם בני המשפחה שלו כשהיה על היבשה היא שונה לגמרי מן האדם שהיה על הים. קרואוהרסט התרגש מכל מה שהוא חש וחווה. הוא הפך לאדם פרימיטיבי, אדם שבחר להיפרד מהציוויליזציה, והפך לאדם הרבה יותר בסיסי, הוא איבד משקל לא לבש הרבה בגדים והחל להראות כמו נווד על הספינה. המסע הנפשי הוא הרבה יותר מעניין מאשר הגופני, והיינו צריכים להביא את זה לדמות.
לאחר שלב מסוים במרוץ, איש לא נהג בהגיון. גם השייט הצרפתי שסיים את המסע יצא מעט מדעתו. הוא יצא להמשיך במסע נוסף מיד לאחר שסיים. המנצח אולי היה יוצא דופן אבל הסירה שלו היתה במצב מאד מוזר כשהוא הגיע לחופי אנגליה. מבחינת המרחבים והבדידות הים הוא כמו מדבר. יש לו גם מצבי רוח, הוא משתנה, הוא יכול לאיים ממש, וכל מה שאתה רואה הוא רק האופק והשמיים. הצבע של הים משתנה הוא יכול להיות סוער. יש לים סוג של אישיות שיכולה להרוס אותך. לבדידות יש חלק גדול במה שמתרחש במוחו של קרואוהרסט. הכימיה במוח שלך משתנה כשאתה לא מדבר עם בני אדם.
כשאתה מגלם דמות אמיתית על המסך יש סוג של אחריות לזכרו של האדם ולרגשות של בני משפחתו. אין דרך אחת לספר סיפור אמיתי. היה לי חשוב לתת מקום לפרש אותם בדרך כזו או אחרת. עם זאת, יש את האירועים שקרו במציאות ואותם לא ניתן לשנות.
<< לפוסט הקודם לפוסט הבא >>
Comments