בעשרים שנים האחרונות לא קראתי הרבה ספרים במלואם. הסיבות העיקרית לכך הן בעיות הקשב והריכוז החמורות שלי, היכולת המופלאה שלי לקרוא את אותה פסקה חמש פעמים ואז לקלוט שבעצם לא קראתי כלום, והעובדה שאני מאבדת עניין מהר מאוד (גם בסרטים, אגב).
תוסיפו לזה את העובדה שנמצאה ה"תרופה" שלי ל-ADD ברגע שהאינטרנט התחיל להיות נגיש לכולם ואני התמכרתי לפלא מסיח הדעת הזה, שאפשר לי להיות בכמה מקומות במקביל, מאוד מהר.
כך שהספרים שבאמת התחלתי וסיימתי היו מעטים והיו בדר"כ ספרים שריתקו אותי ו/או הצליחו לעורר סקרנותי וגם אפשרו לי לזרום עם הקריאה בכיף.
לפני כחודש קיבלתי מלילך סיגן את ספרה החדש "כפיות". אני מכירה את לילך כבר כמה שנים וקוראת את הגיגיה בעיקר בפייסבוק (למי שלא מעודכן, היא כותבת בכל שישי פרשנות ממש יפה, ליברלית, משעשעת ועם תובנות שמתאימות גם לימינו לפרשת השבוע). אבל, מה זה חצי עמוד בפייסבוק (שאם לא היה מעניין, לא הייתי מסוגלת לקרוא גם אותו) ביחס ל- 390 עמודים?
אז בהתחלה הספר חיכה יפה עד שאוכל להתפנות אליו. הוא גם נכנס לתיק ונסע איתי לסופ"ש בצפון וחזר איתי בתיק מסופ"ש בצפון בלי שהספקתי לפתוח אותו.
ואז, ערב אחד, היה לי זמן פנוי ולא התחשק לי לשבת על המחשב והתחלתי לקרוא בספר כפיות.... והמשכתי...והמשכתי...עד שמתתי מעייפות.
ומאז, בכל ערב שהיה לי קצת זמן פנוי, המשכתי לקרוא עד שקרסתי לעולם החלומות.
מה יש בספר "כפיות" שכ"כ משך אותי לקרוא בו עוד ועוד?
קודם כל השפה מאוד נהירה. מכיון שהספר הוא סוג של שיח (מאוד מיוחד) בין שני אנשים שכל אחד מהם מדבר בגוף ראשון, השפה היא מאוד יומיומית ומדוברת.
גיבורת הספר מוצאת "אהבת אמת" כשכבר הגיעה למצב שאיבדה את האמונה שקיימת אהבה כזאת. ואני חושבת שבכל אחת, גם אם ברמה הרציונלית הגיעה למסקנה שאין דבר כזה אהבת אמת, עדיין קיימת בתוכה כמיהה לגלות אותה יום אחד. ופה אני חושבת שהייתה נקודת ההזדהות עם הגיבורה. לא שהאהבה הזאת הייתה קלה ופשוטה למימוש, אבל אני לא רוצה לעשות לכם ספויילר....
הספר מדבר בגדול על אדם (אשה, במקרה הזה) שחי במציאות מסוימת, או לפחות חושב שהוא חי במציאות מסויימת, אבל זאת בכלל לא המציאות שלו...
כל החיים שלו מתנהלים "על אוטומט", הוא הולך לעבודה, עושה את מה שהוא צריך לעשות, מתעצבן ממה שהוא "אמור" להתעצבן, גאה בעצמו על הישגים "שהיה אמור" להשיג...אבל אף אחד מאלו הם לא הוא האמיתי, אלא מן זהות שהוא אימץ לעצמו לאורך החיים וסוג של "כלוא" בה.
אמנם מדובר בספר על אשה, אבל בגלל שאני חושבת שזה מאפיין חיים של כ"כ הרבה בני אדם, אני מתייחסת אליה כדוגמה למקרה כללי.
עד שיום אחד...מגיח מישהו ש"פותח לה את העיניים", מראה לה דברים בצורה שלא הסתכלה עליהם, מגלה לה יכולות שלא ידעה שקיימים בה (בצורה ספק מיסטית, אך בדרך כלשהי מוכרת לכולנו), ואז...תקראו את הספר!!
אחרי שקראתי את הספר בשקיקה, ארגנתי ללילך ערב עם בלוגריות ונשים שכותבות (כתחביב/מקצוע). ידעתי שלילך תצליח לרתק את כולן עם היכולות המופלאות שלה לפשט תופעות.
לילך סיפרה על הספר כפיות (שרק אני והיא קראנו באותו פורום), איך נולד הרעיון, על ההקבלות לחיים האישיים שלה, על כל התהליך שעברה מתחילת הספר ועד שהפך לתוצר מוגמר (4 שנים!), וכמובן שמכל התהליך שלילך חוותה בחייה האישיים וממה שניסתה להעביר בספר, לכל אחת מאיתנו היו נקודות השקה והזדהות.
אני חושבת שהיה ערב מעניין ונעים וכולן יצאו ממנו עם תובנות וחומרים למחשבה.
הנה כמה תמונות מהערב:
ולמרות שכבר קראתי, התעקשתי גם אני לקבל ספר מלילך עם הקדשה אישית :)
כפיות הוא ספרה הרביעי של הסופרת והעיתונאית המוערכת לילך סיגן והפך לרב מכר תוך חודשים ספורים מיום הוצאתו לאור.
<< לפוסט הקודם לפוסט הבא >>
Comments